<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' לולב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
ת"ר העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקימנו וכו' נטלו לצאת בו אומר ברוך אקב"ו על נטילת לולב ואינו מברך ליטול כסוכה שמברך לישב כדפרישית בעיטור (הלכ' ציצית ש"ג ח"ב) ואיכא דסמכי אפיסקא דר"י דאמר בין העושה סוכה בין העושה לולב סגי ליה בדכסא ול"צ למימר זמן ביום ובטלו מנהגא. ובשם חכמי צרפת פירש ר' יעקב בר' יקר דאין מברכין זמן אלא בחול בשעת עשייה אבל חכמים הראשונים אמרו נהגו הואיל ואין כ"א עושה לולב לעצמו וסומך על הצבור מברך שתים (בכניסתו) [בנטילתו] לפי שאינו יכול לחדש בה דבר, דאי חיובא היא לומר זמן בנטילת לולב ליתני בלולב בהדיא כדתנא בחנוכה ובמגילה, ואמר בדין הוא שיברך בסוכה שהחיינו בכניסתה היכא דעשוייה ועומדת לפי שיכול לחדש בה דבר אבל בלולב אינו יכול לחדש בו דבר ולא הצריכוהו לברך שהחיינו בנטילה כמו שמברכין בסוכה וליכא זמן אלא אמרו בשעת עשייה, ושגגה היא שלולב וסוכה ענין א' הוא ואינו יכול לחדש בהן ביו"ט דחידוש סוכה בגופה צריך וכמו שכתבתי (הלכות סוכה ח"א), וכמו שהצריכו חכמים שתים בכניסתה כך הצריכו בלולב דומיא דשופר ואכסא דקידושא אין לסמוך אלא (אזמן) [לפטור מזמן אעשיית] סוכה שהיא זמן ישיבתה אבל לולב אינו אלא ביום ולא יצא בשל סוכה ובשופר נמי לא סגיא וצריך לברך זמן בלולב [בפתח הדביר הגי' ע"פ או"ז סי' ק"מ ורב ניסים גאון אמר] ולא יסמוך אזמן דלילה משום דזמן דר"ה ויוה"כ דרבנן ולא אתי זמן דרבנן ומפיק זמן דשופר דאורייתא ומנהגא דילן לברך זמן בשופר ולולב ואין לשנות. ואינו מברך אלא פעם אחת ביום שאינו דומה לתפלין שמצותה כל היום וכן סוכה שמצותה כ"ש שנכנס בה לאכילת קבע אבל לולב מצותו אינו אלא פ"א ואעפ"י שבירך ביום ראשון מברך כל ז' דקי"ל כל ז' מצות לולב דתנן (מ"א.) בראשונה היה נוטל לולב במקדש ז' ובמדינה יום א' משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה ז' ימים ובמדינה אינו אלא יום א' בלבד שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ואעפ"י ששאר הימים תקנה מברך כל ז' כחנוכה שמברך אשר צונו והיכן ציונו מלא תסור רנב"י אמר שאל אביך ויגדך ואינו מברך אלא על לולב ועל ג' מינין אינו מברך (ל"ז:) מ"ט הואיל ובמינו גבוה מכולן.
